טל להט 

רס"ל טל להט ז״ל 

חבר קרוב, איש קולנוע, לוחם מגלן , בן 21 בנופלו.

​

​​רן, אבא של טל:

בלוויה של טל הבטחתי לו כמה דברים, והדבר הכי חשוב היה שאחשוב עליו כל יום. כי לפני שהוא נהרג, היו ימים שלא חשבתי עליו

כדי לוודא שאחשוב על טל כל יום, בין היתר החלטתי שכל בוקר, דבר ראשון שאני קם, אכתוב איזה 20 דקות זיכרונות

שיש לי מטל. וזה מה שעשיתי מאז.

לכתוב את הזכרונות שלי על טל לא היה קל. זה לא היה קל בגלל שהזיכרון שלי הוא בוגדני. קשה היה לי להזכר בפרטים המדויקים, וזה היה מתסכל. לפעמים, כדי לנוח מכתיבת הזכרונות, הקלדתי הספדים שנכתבו במחברות במהלך השבעה של טל. שם הקושי העיקרי היה להתגבר על כתב יד קשה לקריאה

 

מהקלדה של ההספדים של טל, קיבלתי פרספקטיבה מי היה טל עבור האנשים בחייו. הדבר שחזר פעם אחר פעם היה

החיוך של טל. יותר מכל דבר אחר. כמעט בכל הספד 

אני חושב שלטל היו שני סוגים של חיוכים. טל לא חייך רק כשהיה כיף, הוא חייך גם כשהיה קשה. אולי במיוחד כשהיה קשה. זה היה סוג החיוך הראשון. קשה לי, אבל אני ממשיך ושום דבר לא ישבור אותי

טל אהב אנשים. כשהוא יצא הביתה הוא מילא כמעט את כל זמנו במפגש עם אנשים, תמר, חברים ומשפחה. זמן לשינה

היה פחות חשוב. לזה היה קשור סוג החיוך השני. החיוך השני שידר: אני אוהב אותך

 

אני חושב שטל חייך כל-כך הרבה כי הוא מצא את מקומו בעולם. טל לא נולד עם חיוך. היו לו את הקשיים והבעיות שלו, שלא כאן המקום לפרט. ואז, בזמן שבין החטיבה לתיכון, הדברים התחילו להסתדר. אני חושב ששתי המסגרות שסידרו את הכל, היו חוג הפוטבול ומגמת הקולנוע. בחוג הפוטבול, היה צריך להתגבר על הקושי, הפחד והכאב, למען הקבוצה. היה בזה משהו שהיה כל-כך בליבה של המהות של טל. לגבי מגמת קולנוע, טל פשוט התאהב במגמת קולנוע

בכיתה י״א טל פרש בעידוד שלנו ממשחק פעיל בחוג הפוטבול. לקראת סוף י״א הוא הצטרף לחמש אצבעות. אני חושב שלהצטרף לחמש אצבעות היה בשביל טל כמו לחזור הביתה. להתגבר על הקושי והכאב, למען הקבוצה. אני חושב גם

שהשירות במגלן היה הדבר הכי מתאים לטל. להתגבר על הקושי, הפחד והכאב, למען הקבוצה

 

אני מתגעגע לחיוך של טל, לאדם שכ״כ היה בטוח במקומו בעולם, לאדם שמצא את ייעודו בעשיית קולנוע, ולנוכחות שלו בכלל

​

רונית, אמא של טל:

טל, ככל אחד מאיתנו הוא רב גוני, בעל פנים רבות ומגוון תחומי עניין ועשייה

טל בילה, כייף, יצר, אהב, נהנה, טייל, כתב, צילם, היה איתכם / עם כולנו

מכל אחד מכם אנחנו שומעים עוד ועוד על טל, ביקשנו לרכז הכל, לאגוד יחד את כל הסיפורים, הקולות, החוויות, מחייו – הקצרים מידיי – של טל

האמצעים בהם נוכל לזכור ולהיזכר רבים ומגוונים:

תמונות – מילדותו ועד בגרותו, לבד ועם חברים, משפחה, תמונות שצילם וצולם

סרטונים – בהם מופיע, אך רבים יותר אלו שיצר – כמה הספיק, כמה היה כישרוני, חרץ ויצירתי, סירטוני תדמית שעשה לחבריו שרצו להגיע ל: מלגת פוטבול בארה"ב, תפקיד בכיר בצופים, מכינה, וכו', וסרטים מגוונים שיצר כדי לצבור ניסיון במה שבער בו - קולנוע

הודעות קוליות – וכאלו יש רבות לכולנו, זוכרת את טל בכל חושיי, ולשמוע את טל בקולו מצמרר, מרטיט, מעורר געגוע, ומשאיר אותו איתנו

טקסטים – אלו שכתב המלמדים על נפשו, רצונותיו וחלומותיו, וטקסטים שנאלצנו כולנו לכתוב לאחר שנפרד מאיתנו, טקסטים מרגשים בו זכינו לשמוע ולקרוא איך כל אחד מכם חווה את טל, על הקשר המיוחד שהיה לטל עם כל אחד מכם

אני מתרגשת בכל פעם שנחשפת לתיעוד חדש ! 

מחד הגעגועים רק גדלים, ומאידך מברכת שקיימים התיעודים, ולכן החובה לשמרם יחד

האתר חי ודינמי, כמו שטל חי בלבבות של כולנו

כשנצפה בטל מחייך, או נשמע על חוויה מצחיקה, יעלה חיוך על פנינו, וזה להשערתי מה שטל מבקש מכולנו: לזכור אותו ולהמשיך לחייך !

נזמין את כולכם להעלות חומרים – בזכותכם ניחשף לחומרים שטרם פגשנו ונלמד עוד על טל

מבקשת להודות לרן שהשקיע כל כך באתר

כל עשייה והנצחה היא המשך השארת חותמו של טל !

אנא השתתפו איתנו בהעשרת האתר !

כמו שכתב ארי דה לוקה: "להפוך געגוע לנוכחות"

​